עיצוב פנים – הקמת עסק
אני אספר לכם סוד – כל העסקים הענקיים שאתם מכירים היום ואתם מאוד מאוד אוהבים כמו פייסבוק ואמזון וגוגל והבנקים הגדולים וחברות ההיי-טק הגדולות ו-ווטסאפ וכל הדברים שאתם אוהבים להשתמש בהם, כולם איך התחילו? מישהו חלם חלום בלילה, התעורר שטוף זיעה בבוקר, אמר, "יש לי רעיון," והלך, שיתף מישהו ברעיון שלו. אגב, אלה שהכי הצליחו מספרים שלקח להם זמן לשתף מישהו ברעיון והם קודם כל בישלו ולשו אותו בראש שלהם והרבה הרבה יותר חשבו על ה"מה" מאשר על ה"איך". כי מה קורה כשיש לנו רעיון או כשיש לנו עסק חדש ואנחנו חושבים על "איך"? מה קורה כשאני חושב על "איך"? איך אני אממן ואיך אני אתחיל ומאיפה אני אשיג לקוחות ואיך אני אתמחר ומה אני אקח להם ומה אני אעשה? הלהבה פשוט הולכת ודועכת, בעיקר כשאני משתף בחלק ההתחלתי של העסק שלי. אני משתף את האנשים הקרובים אליי, והם כולם כמובן נשמות טובות: "מה, אתה נורמלי? לעזוב את העבודה המדהימה שלך ולפתוח עסק עכשיו? ואיך? ואיך תצליח ואיך תעשה ואיך ואיך ואיך?" ואני אומר לכם, ברגע שהפרוז'קטור הולך ל"איך" הדבר הזה נגמר, ויש מאות אלפי עסקים מדהימים – אגב, אפשר לראות את זה בסטארט-אפים – מדהימים, שנמצאים במגירה מכיוון שה"איך" לא צלח. למה? כי לא הלכו ולשו את ה"מה" מספיק.מה שאנחנו עושים עכשיו… בעצם דנים ב"מה". מי אתן בכלל? מה אתן רוצות להיות? למה אתן עוסקות בעיצוב פנים?
למה עזבתן את מה שעשיתן קודם או שאתם חושבות לעזוב את מה שעשיתן קודם ואתן הולכות לעסוק בעיצוב פנים? למה זה? למה עיצוב מושך? למה הוא מושך אותי? אני רוצה לדבר איתכן על מה עשו אותם גדולים שקמו בבוקר שטופי-זיעה, היה להם רעיון, והתחילו. ושוב אני מזכיר לכם, ג'ף בזוס וצוקרברג וכל החברים הטובים, כולם התחילו ככה, כמונו, כמו שאנחנו יושבים כאן, ממש ממש באותה צורה. היה להם רעיון והם התחילו לעשות את הדבר הזה וזה הגיע להיות מאוד מאוד גדול. מה עשו הגדולים? ואני לא מדבר רק על הענקים אלא גם על חברות שעושות מחזורים של 50 מיליון ו-100 מיליון בישראל, שזה אגב חברות לא גדולות. חברות של בין 20 ל-50 עובדים עושות בערך 50-100 מיליון שקל מחזור שנתי, וזה אפשרי. מה הם עושים או מה עם עשו כדי להגיע לשם?
מה אתן רוצות? עיצוב פנים?
השאלה שלי, קודם כל, חברים, האם אתן רוצות? האם אתן רוצות להיות עסקים גדולים? הלכתי ובדקתי את זה. אני עשר שנים כבר עובד עם אורט בהתנדבות, אני מלווה כיתות י"א במשך שנה שלמה ושואל שאלה בתחילת השנה. אני שואל את המורים, אומר להם, "כנסו רגע לכיתה ותשאלו בבקשה את התלמידים את השאלה הבאה: קחו מקצוע מסוים, נניח מתמטיקה, תשאלו מי רוצה 100. ותספרו את הידיים שהורמו באוויר ותחזרו אליי עם המספר." 20 מורים מגיעים אליי חזרה, אני שואל אותם, "נו, מה התשובה?" שלושה. שלושה ילדים מרימים את היד כששואלים אותם מי רוצה 100. עכשיו, זה הזוי, נכון? כי כולם רוצים 100. הם שומעים את השאלה, מתרגמים אותה לשאלה אחרת לגמרי – "האם אתה יכול? האם אתה מסוגל? כמה תצטרך להשקיע? כמה זמן זה ייקח לך? כמה חיי חברה תפסיד? איזה חננה תהיה? מה חברים שלך יגידו עליך?" כל מיני דברים. "האם צריך עזרה? לא צריך עזרה? האם יש לי שכל? אין לי שכל? הרי עד היום אמרו לי שאני טמבל, מה פתאום." ואז הם עונים תשובה דרך השאלה המעובדת שהם שאלו ועונים שלושה אנשים. אני שולח את המורים לשאול את השאלה בצורה אחרת, השאלה הולכת ככה: "למי לא אכפת שבסוף הסמסטר אני אתן לו 100? אני – למי לא אכפת שאני אתן לו?" עכשיו, שימו לב, האחריות כבר סרה מעל התלמיד, האחריות היא כבר שלי ולא אכפת שאני אתן לו 100 וכמובן מי מרים את היד? כולם מרימים את היד. שימו לב, זו אותה שאלה.
עכשיו, מה יושב שם? זה בדיוק אנחנו, אנחנו נמצאים בתקופה שבה אנחנו מקימים משהו, והאם אנחנו מאמינים בכלל שנשיג 100? רוב העסקים הקטנים שקמים לא מאמינים אלא חושבים יותר על אזור ציון עובר. מכירים ציון עובר? 56? באזורים מסוימים 60? אנשים יותר מדברים על "עברתי את הבחינה" מאשר "קיבלתי 100 בבחינה", "עברתי את המקצוע" או "הצלחתי לשרוד את הדבר הזה עם הראש טיפה-טיפה מעל המים", וזה בדיוק המצב שבו נמצאים עסקים קטנים במדינת ישראל. גם במדינות אחרות, אנחנו לא שונים, אבל אני רוצה לדבר על כאן. 70% מהעסקים הקטנים במדינת ישראל נמצאים במה שאני קורא "מינוס, אוברדרפט עסקי". או, אפילו יותר, "קו העוני העסקי". מהו קו העוני העסקי? זה שאם היית לוקח את עצמך, אותך עצמך, בעבודה הקודמת שלך או אפילו באותה העבודה כשכיר, והיית משקיע את אותן שעות, אותו מרץ, אותה מוטיבציה, אותה השכלה, אותה אמביציה, היית משקיע את אותו דבר, ומחשבה אינסופית 24 שעות (כי אתה עצמאי) – כמה היית מרוויח? 70% מהעסקים במדינת ישראל היו מרוויחים יותר אם היו עושים אותו דבר בתור שכירים.
אז למה הם עצמאים? אני אגיד לכם. זו בדיוק השאלה הזאת. מה ההבדל בין תחרותית להישגיות? מה שמוביל את האנשים האלה זו לא התחרות. מה שמוביל את האנשים האלו זו ההישגיות. מה זה אומר עליי שאני עצמאי? מה זה אומר עליי? זה מתחבר למותג – איזה מין מותג אני? כי כל עוד אני שכיר, מי אני וכמה אני שוקל ואיך באות היכולות שלי לידי ביטוי – לא יודע, זה תמיד במגבלות של מה שנתנו לי לעשות, כמו אני בתור רואה חשבון. תסתכלו עליי: לדבר אני יודע? יופי. בתור רואה חשבון כמה אני אדבר? כמה אני אביא את היכולת הזאת לידי ביטוי? כמה אני אביא את היכולת לגרום לאנשים להקשיב לי לידי ביטוי כשאני רואה חשבון? לא יכול להיות, אני לא במקום הנכון.
המאמר היה מעניין? המשיכו לקרוא על שיפור ביצועים עסקיים.
